בשבועות האחרונים מתגבשת בלבי החלטה שטרם שיתפתי אתכם בה. לאחר התחבטויות שונות ושיקולים לאין ספור החלטתי להיות מורה כיתה א' יחד עם אשת צוות, מורה ערביה.

את הכשרת ולדורף שלי סיימתי לפני שנים בלונדון. עבדתי עם הכיתות הצעירות כמורה למוסיקה, ועבדתי עם ילדי הגן. השאלות שעוד צריכות להיפטר נוגעות בשילוב האלמנטים השונים בחיי: מורה כיתה, מנהל העמותה, אבא ומפרנס. התמונה תתבהר יותר בהמשך, ואני יודע שכשיוצאים לדרך באות התשובות.

 אני שמח מאוד בהחלטתי ורואה בה זכות וכבוד. אפשרות לממש בעצמי את מה שאני מאמין בו, ולהיות מורה לילדי שני העמים יחד. לכתוב משפט כזה מרגש אותי עד דמעות, אני מניח שאתם מבינים אותי. ודאי שאלותיכם רבות, ואנסה לענות בקצרה על מה שאפשר כרגע:  איתי תעבוד חסנה סואעד, שמסיימת את הכשרת ולדורף שלה. מעמדנו בכיתה שווה. התחלנו להיפגש על בסיס קבוע פעם-פעמיים בשבוע עוד לפני הפסח.עיצבנו דרך ללימוד ועבודה משותפת עד הקיץ, כדי שנוכל לעצב את דרך העבודתנו המשותפת משך שנת הלימודים. שוחחנו הרבה על עצמנו ועל אמונותינו, והגדרנו מה שעלינו ללמוד, לבדוק וכולי.

תחושתי מצוינת בנוגע לשיתוף הפעולה בינינו. אני מאמין שנוכיח ששני מורים זה מודל מנצח,כי אשר לשילוב התרבויות - זה כולנו כבר יודעים:-)

 בפסח יזמנו שני ימי עיון מרוכזים שלנו, בהם המשכנו ללמוד את הנושא: איך עובדת כיתת ולדורף דו לשונית ורב תרבותית, כך שכל האלמנטים מתחזקים מהשיתוף. השתתפו ארבעה: גלעד גנבר - מורה ולדורף מנוסה, ד"ר אורה מור - מומחית לחינוך דו לשוני, חסנה ואני.

 גלעד פרס לפנינו את יריעת הקוריקולום ומחזורי היום, השבוע, החודש והשנה. אורה נתנה לנו עיקרי עבודה בשיתוף, ועקרונות ללימוד שתי שפות. רוב הדברים משתלבים בלי שום קושי - כוונתי לדו לשוניות ולולדורף. לדעתי - שתי הגישות האלה משלימות זו את זו, ממש כמו שתי התרבויות עליהן אנחנו מדברים.

 הקוריקולום, למשל, המקובל בבתי ספר ולדורף בארץ, מכוון בעליל לנרטיב היהודי המקובל. עניין זה כלל לא משנה בכיתה א', אך בהחלט התחלנו לבנות את האלטרנטיבה שלנו, שבה סיפורי חכמים הם גם גדולי שם מוסלמים מהעבר המוסלמי המפואר, וגם רבנים חכמים יהודים. זו רק דוגמה, ולא ארחיב כאן. רק אומר שאותי זה מרגש מאוד, להיות אחראי על עיצובה מחדש של התכנית, כך שהילדים יוכלו להתגאות במה שהם ולא פחות מכך גם במי שהם נמצאים איתו, ויחושו איך האחר משלים את הפרט,וביחד אנו טובים, חזקים ויפים יותר. שאלנו איך מלמדים שני סטים של אותיות ביחד, ונפרדנו מהמחשבה שחייבים להפריד את הילדים לשני חדרים. עתה המודל שלנו הוא שבסיפור אחד, העובר מערבית לעברית ולהיפך, משובצות בהתאמה שתי אותיות - ערבית ועברית. על הלוח יהיו שני ציורים - של כל אחת מהאותיות. במחברות יצירו הילדים את האות של שפת אמם. שאיפתנו היא לסיים להציג את כל האותיות - של שתי השפות - עד סוף כיתה ב'. אורה לימדה אותנו שזה אפשרי ומעשי.

אנו כמובן יורדים לפרטים, ובהמשך נרד לפרטי פרטים בכל עניין, ברכה, שיר סיפור וכיוב'. 

חסנה ואני הבנו שהצעד הראשון הוא ללמוד לספר סיפור ביחד. אין זה מובן מאליו. בחרנו סיפור קצר תחילה, הכנו אותו ונכנסנו לספרו בגן המשותף שלנו, העין בוסתן, כדי ללמוד מכך. וידאנו שהילדים שעולים מהגן לכיתה א' יגיעו ביום זה.

 הסיפור מתחיל: הרועה הטוב מאבד את כיבשתו הקטנה, ואחר תלאות וחיפושים הוא משיבה אל העדר.שיר פותח מזמין את מלכת האגדות בערבית - בלי תרגום. ליווי עדין בגיטרה. חסנה פותחת את הסיפור בערבית ואני מציג את המתרחש בעזרת בובות על משטח שמהווה תיאטרון בובות. בעיני אני עוקב אחר תגובותיהם של הילדים דוברי העברית, כדי לראות שהם אכן מבינים את המתרחש בסיפור. אחרי פסקה בת כמה משפטים חסנה לוקחת ממני את הבובות מבלי להזיזן ממקומן ומבלי לקום ממקומה - הבובות נמצאות בינינו.

הסיפור ממשיך בעברית. הכבשה נופלת לבאר והרואה שומע פעייתה. קולות פעיה, נגינת חליל, ציפור מצייצת - כל אלה אינם צריכים הסבר או תרגום, והסיפור כולו קולח ללא כל קושי מערבית לעברית וחוזר חלילה. אחרי 5 פסקאות כאלו סיימנו את הסיפור הראשון שלנו יחד בשיר הרועה, בעברית - ללא תרגום של שום אלמנט מההתרחשות. כל הילדים היו קשובים ביותר, ואף אחד מהם לא התלונן שאינו מבין. הגננים דיווחו שהיה קסם של ממש בהתרחשות. למרבה המזל היה אתנו צלם באותו היום, ותוכלו לראות בסרטון, מהדקה ה 4:00, את הגן באותו יום.

 עוד הרבה שאלות מחפשות פתרונן, והצמיחה הצפויה בשנה הבאה דורשת תשתי רחבה יותר. אך אני בטוח שהפתרונות כבר קיימים עבורנו, ועלינו רק להעז ולבקשם.

 אני אישית מודה על האפשרות לעשות את מה שאני עושה, ומודה לכם על תמיכתכם, הן בקריאה ובפרסום הפרויקט שלנו, כלכלית או בכל דרך אחרת.

 שלכם באהבה

אמיר שלומיאן, יולי 2011