בליל גשם קצת אחרי חנוכה וערב עיד אל אדחה, התכנסנו יהודים וערבים, הורים, מורים, משפחה וידידים, בגן הערבי-יהודי "עין בוסתן" שבפאתי חילף, לחגיגת חורף משותפת. האם מקור ההתרגשות שהרגשנו בביקור בגן המוכר דוקא בשעת לילה, הכניסה מצללי הלילה והקור לתוך החלל המסתורי המואר באור נרות? או שמא מקור ההתרגשות בציפייה המהולה בסימני שאלה – מה יהיה אופי הערב הזה, ומה יקרה כאן בעצם?

אנחנו יוצאים שוב החוצה, הפעם מאירים את החושך בחוץ באמצעות הלמפיונים שהכינו ילדנו.בכל פעם נר אחר נכבה, ולפני שהדמעה תנצנץ במורד הלחי, יש מי שמושיט נר להצלת הלהבה, לבל יכבה האור. הלכנו מעט בשכונה של הגן, כאשר מכרים ושכנים יוצאים מהבתים לחזות במחזה: ילדים והורים, בליל ערבית ועברית, ונקודות אור בחשיכה. חזרנו אל הגן, והתמקמנו במעגל, נרגשים מהקור,מההליכה ומאורות הלמפיונים המפוזרים בגן.

צלילי חליל רועים נשמעו לפתע, ורחשושי השיחות נדמו, הקשבנו יחד לצלילים והתחלנו לשיר. שרנו בעברית ובערבית, שירי חורף וגשם, שירי אור ושיר מיוחד לעיד אל אדחה. תחילה בקולות מהססים, ולאחר הצטרפות קולות הילדים לשירים שהם מיטיבים להכיר, גם קולותינו התחזקו.

 

עבורך כך אתפלל

 יברך אותך האל

יעטוף באור וחם

ישמור עליך ממרום

 

והשביל עוד מתפתל

ליבי כמהה ומיחל

בחשיכה במקום מסתור

למצוא האור ,למצוא האור

 

בתום השירה המשותפת התכבדנו במטעמים לרוב, פשטידה אשכנזית ומרק ברוקולי לצד מאפים מתוקים מסורתיים של עיד אל אדחה.

 

מי יתן ועוד נזכה לחגוג חגים רבים יחדיו, שנוכל להושיט נר ולהדליק זה את נרו של זה, לבל יכבה האור, שנוכל לשיר יחדיו ולטעום זה את מטעמיו של זה.