חוויות אישיות

 We are happy and welcome for the education of our three children in the kindergartens of the Maayan Bustan Association. Beyond the fact that the gardens provide for them a natural, family, key, enriching and pleasant place to grow up where they get to experience the magic of the two cultures integrated in the garden. It is not exciting to hear those songs during the Kiddush on Friday evening the Friday songs in Arabic and to hear them sing alongside the Hanukkah songs the Christmas songs in Arabic. Our children grow up in friendship and love alongside our wonderful neighbors from nearby villages and we as a family feel part of an enveloping and unique community. A community whose spirit resonates in the regional space and the ripples of Galia gather other happy families. 

Gimon family

 שלום רב , אני סלטאנה אמא של קרין ,יוסף ולארין, שהתחנכו בגני מעיין בבוסתאן . הגן בשבילנו הוא נקודה של שפיות בתוך המציאות המשונה והקשה בארץ. אני כאמא שותפה בהקמת הגן ב-2005 החוויה שלי התחילה בפגישה עם אמיר (הוגה הרעיון של גן משותף) בדשא הגדול במרכז טבעון, אז הייתי עם קרין הבכורה שלי ושם שמעתי לראשונה על הרעיון להקמת גן משותף יהודי ערבי. התלהבתי מאוד מהרעיון ואז בספונטניות אמרתי שיש ליד הבית שלי מקום בו יכול להיות הגן (היה שם קודם גן שעבר למבנה חדש). מאז הכל היסטוריה. התחיל הגן וקרין הייתה מהקטנים בגן. היום היא בת 18. עבדתי בגן כגננת משלימה וגם שלוש שנים כגננת מובילה. זאת חוויה מאד מרגשת לראות את היכולת להכיל ולהתמודד מול הקושי, לתת באהבה, להתמסר לתהליך המטפח כל ילד וילד. אני גאה להיות חלק מהמשפחה הנפלאה של עין בוסתן, מקום חם, מכיל שמצמיח דור חדש, שלומד מההתחלה לקבל האחד את האחר, להתמודד מול קושי שנובע משונות, דור שלומד להקשיב בסבלנות, לכבד דעות של האחר ולקבל אותן. הייתה לי הזכות להשפיע, אפילו במידה קטנה, על העוצמה והתהליך החינוכי שנעשה בגנים של עין בוסתן. היום אני והמשפחה חלק מהקהילה הנרחבת של עין בוסתן, מתרגשים להיות שותפים לדרך השוויון והצדק החברתי שנעשים בתוך הבועה האישית שלנו. בסוף חייבת להגיד שהגן בשבילי הוא "התינוק שלי". באהבה, חילף סלטאנה אמא, חברה וגננת ובעלת תואר שני בהדרכה וניהול בגיל הרך 

Replaced Sultana

 לכבוד: אנשי הלב הפתוח :-) שמי נירית, אשתו של יואב ואמא של מתן בן ה 5- וליבי בת ה 7- ואנחנו משתייכים למעלה מארבע שנים לביתינו החם - עין בוסתן. המפגש שלנו עם עין בוסתן הוא לא מקרי, הוא בהשגחה :( כי הוא ממשיך את דרך החיים שבה אני ויואב בעלי כל כך מאמינים בו - מפגש תרבויות וקירוב לבבות. לאורך כל חיי בוערת בי הכמיהה והאהבה למפגש בין תרבויות - מפגש בין אנשים מגוונים, היכרות עם שפה אחרת והמנהגים המיוחדים שכל תרבות מביאה עמה - כמה זה מעשיר ופותח את הראש ואת הלב וכמה זה מרגש ומקרב. בילדותי החיים שלי באוסטרליה השרישו בי את דרך החיים של מפגשים מיוחדים בין התרבויות השונות, בין האנשים שהיגרו לשם מכל קצוות העולם. בצבא עבדתי עם המגזר הבדואי כי כל כך רציתי להכיר עוד תרבות שהיא חלק מאיתנו. ושנתיים לאחר ששבתי בחיי הבוגרים לחיות בישראל, עברתי לגור ביפו - עיר בה חיים יחד ערבים ויהודים, וכדי להעמיק את ההיכרות שלי עם האנשים מהמגזר הערבי החלטתי להמשיך לקיים את אהבת השירה שלי במקהלה של נשים יהודיות וערביות מוסלמיות ונוצריות - ואיתם גדלתי להכיר נשים מופלאות ותרבות עשירה, ואיתם גדלה אהבתי לאדם בהיותו פשוט אדם. לפני חמש וחצי שנים יואב ואני עברנו לחיות בטבעון יחד עם בתנו הבכורה ליבי, שהייתה אז רק בת שנה וחצי. ידעתי שאצטרך להיפרד מחברותיי במקהלה ביפו אבל את דרך החיים של מפגש עם תרבויות שונות וקירוב הלבבות אני חייבת להמשיך להנחיל לילדי, וכך חיפשתי גן שמשלב יהודים וערבים יחד והגעתי לקהילת עין בוסתן הנפלאה. האנשים המשתייכים לקהילת עין בוסתן - צוות הגנים והמשפחות, הם אנשי לב ענק! כל כך מרגש להכיר אנשים שהם אוהבי אדם כאדם בלי שום הגדרה נוספת. כל כך מרגש פשוט להיות יחד - בגידול ילדינו, בשמחות ובעצב. כל כך מרגש השיח בגובה העיניים - השיח הפתוח הוא לא תמיד קל בין אנשים שרק רוצים לשמור על הטוב אבל יש לשיח מקום ויש כבוד להקשבה. כל כך מרגש ולא מובן מאליו, להיות שייך לקהילה רב תרבותית ודו לשונית שרוצה בטוב ומהווה דוגמא אנושית כל כך לחיים של יחד. תודה גדולה קהילה יקרה שלנו. מחכים להיות שוב יחד, בקרוב. בשמחת לב גדולה ובברכה, 

Yoav and Nirit Kamelman

 Before we joined the Ein Bustan community we never visited Kaabiyah and we only saw the houses of Hilaf on the way to the view of Ein Bustan for us is a bridge that brings us closer to another language, to a different culture, neighbor Ein Bustan is an opportunity to experience friendships that seem almost impossible from the outside An island of peace and sanity in our boiling land is a proof that, it is possible and necessary to live together, to get to know each other better. 

Ziv Sadeh

 בקיץ האחרון סיימה בתנו הצעירה 4 שנים בעין בוסתן, שהצטרפו ל-4 שנים נוספות בהם גם ילדינו הגדולים היו בגנים, ואנחנו כמשפחה חלק מהקהילה. לאורך השנים, מה שהביא את הגן לביתנו בצורה הכי חזקה היו השירים והברכות בעברית ובערבית, מזהר, בכורנו שהיה מברך ושר בערבית, דרך מאיה שגם אחרי שסיימה את הגן היתה גאה בהצלחתה בשיעורי הערבית בבית הספר, ועד נעמה שמגיל 3 היתה שרה עם קול הפעמונים שלה במבטא ערבי את כל השירים והתנועות שלמדה בגן. שנים קודם, כשהייתי בהריון וזהר היה בשנתו הראשונה בגן הוא שאל אם התינוקת שתיוולד תהיה עברית או ערבית. ולאחר שנולדה וגדלו, היו הבנות עוטות צעיפים לראשן ומשחקות באחיות רנין ורוואן. ורק לפני שבוע, קיבלה נעמה נול קטן לאריגה, ואחרי שהחלה לארוג בקע ממנה שיר הדגים שהיו שרים בגן בעת האריגה "מלמעלה מלמטה שוחים הדגים התדעו מה סודנו, אנחנו אורגים", ומיד אחריו שיר בערבית, שעליו, לצערי אינני יודעת לחזור. היום אנחנו קצת רחוקים, אך עדיין חלק מהקהילה ומחכים בקוצר רוח לצאת מהסגרים ולשוב לחגוג יחד בעין בוסתן. 

Oat family

 Ein Bustan for me is a broad family and an opportunity to raise Hillel, my 6-year-old son, in a sane environment, of coexistence that is not only an idea but also a reality. Opportunity to make friends with our neighbors from Zubidat, invite and visit homes and feel a deep connection. When Hillel goes with his grandmother to Muhammad the Jade he speaks to him in Arabic, and for me it is a great joy. Thank you to the wonderful community! 

Anat Alon

 בשנות הגן הראשונות שאלנו את עצמנו שאלות רבות באשר לדרכים בהן יש לתת ביטוי לתרבויות השונות. באחד מחגי האדחא הראשונים החלט להציב בגן דגם של הכעבה, הקדושה למוסלמים, לכבוד החגיגה הקהילתית, עם הורי הילדים, לפנות ערב. וכך עשינו. הכל היה מוכן כמתוכנן לאותו ערב בלתי נשכח. הדגם היה עטוף בבד שחור, כמו הבד המכסה את האבן בעיר מכה. הגן היה מקושט כולו, ואור נרות קידם את פני האורחים. אוירת חג והתרגשות. ברגע האמת היו הספסלים מלאים עד אפס מקום בהורים, והנה הילדים נכנסים, בלבוש לבן, שהוכן במיוחד עבורם על ידי הגננות, כמלבושיהם הלבנים של העולים לרגל. הגננת המובילה והילדים החלו לשיר בערבית בקולות עדינים. באותה תקופה לא ידעתי ערבית כלל, ולא הבנתי מילה משיריהם. ידעתי שאלו הם פסוקי הקוראן המתאימים לארוע, אך לא ידעתי דבר מעבר לזה. הצצתי בפני הורים, וראיתי שכולם חווים חוויה חיובית, משמחת. לפתע חשתי לחץ עז בליבי. כמו פחד הקפיא את דמי. מפתיעה מאוד היתה התגובה הפיזית הזו שלי. זו אולי הפעם היחידה בחיי שאני זוכר את עצמי נבהל כך, עד כדי זעה קרה בכפות ידי. ולמה נחרדתי? קול פנימי שאל אותי: מאין לך הביטחון שמה שאתה עושה הוא אכן הגיוני? הרי אתה כלל לא מבין מה שרים הילדים? ואולי הם אומרים דברים מזעזעים? כל ההורים סומכים עליך, ואתה מנהיג אותם מבלי לדעת לאן אתה צועד?! אינך חושב שאתה מגזים?! החוויה היתה עבורי משנה חיים, אך להערכתי לא נמשכה אלא שניות ספורות, כי במהרה הופיע בתוכי קול נוסף, שאמר כך: הרגע! הרי הגננת היא עולה, היקרה מפז, שלעולם לא תוליך אותך לעבר מכשול. הרי אתה יודע זאת ללא שמץ ספק! הרגע, אם כן, ותן לה להובילך. ידעתי שזה עתה קילפתי מנשמתי קליפת פחד מיותרת. נשמתי עמוק, הצצתי שוב בפניהם של הורים אחרים, וראיתי שכולם עודם נרגשים, ונותנים אמון מלא בגננים ובי. הודיתי לחשכה, כי לאור הנרות לא יכול היה איש לראות את ים הדמעות המרטיב את פני. מאז ועד היום אני יודע, שאם יש מישהו שזכה לחוות שינוי משמעותי בעקבות מפעלה החינוכי המפעים של עמותת עין בוסתן, הרי זה אני. 

The late Amir Shlomian, one of the founders of the kindergarten

 Ein Bustan is a special place. As a child and a girl who grew up in the culture of our country, I was instilled with fear of the Arab sector. I did not really come in contact with them. As I grew up looking for a deep way to understand life, I realized that all human beings are equal. Having been a teacher for 5 years in Ein Bustan, the encounter with the two sectors and the two cultures heals the rings of society. Here I can give, and not just give, grow and be part of a true rapprochement, which is right and proper to have in our society and anywhere else in the world. We are all equal, we are all spiritual souls, we all deserve equal opportunity, we are all human beings, regardless of our skin color, culture and affiliation. A child loved by us in kindergarten - does not belong to one religion or another. A beloved child is a beloved child. And Inshallah will grow up and love in his adulthood Jewish and Arab friends just as he loved and played as a child - here with us in Ein Bustan. Here the seeds of peace are sown. I wish they would expand to more and more such "orchard eyes" and bring together healing for today's society. 

Osnat, kindergarten teacher, Nissan kindergarten

 We spent 3 years in Ein Bustan. As a single parent I felt I was not alone and the community was for me a supportive family. Maor received so much love️ in kindergarten, that goes with him for life. The Jewish-Arab fraternity was exciting and accompanies me to this day. I thank Ein Bustan and wish that as many families as possible will enjoy the garden. In empty love light heart Maor mother 

Empty and light-hearted

 I remember the first time I entered kindergarten in the exchange 9.5 years ago, it was just a feeling of getting home. Working with children allows me healing every day. They teach me, make me laugh to tears and fill my heart with happiness, restore my innocence. The staff girls have become friends, and I am proud to be working with Gidi. The doing and the good done with the parents allow me to live in a bubble, which I also hope is not just a bubble but a stone thrown into the water and creates ripples. I am very proud, appreciative and love to be part of a kind of family in the orchard 

Esti Segal, a teacher at Dalia Kindergarten

 For me, Ein Bustan is a family, a home, proof that Jews and Arabs can cooperate, a home for shared education. In my first months at work, I brought Bnei Yuval to Dalia Kindergarten, he was then about 8. As soon as we entered the kindergarten yard, he stood and looked around, his eyes opened wide, his chest filled with air and expanded and a roar of satisfaction came out of his mouth ... I asked: " What happened?" He replied: "I wish I was in this kindergarten when I was a child" ... I never asked what exactly captured his heart, I just wanted to preserve the sense of language he feels good, feels it is right for him, feels the magic ... What is that magic? Everyone will choose for themselves, as a lot of magic happens in our gardens, from a value-based and respectful education, through play, song and story in two languages to a common community that is being formed and grown day by day like a quilt for 17 years. 

עדי ורד

 לפני 15 שנה קבוצת הורים הקימה את גן עין בוסתן. בין הילדים הגדולים הייתה גם מאיה שהייתה בת חמש. את מסיבת סוף השנה ההיא עשינו על חוף הים וההורים הציגו בה את ההצגה " דירה להשכיר " בשתי שפות , כל קטע בשפה אחרת. מאיה גדלה וכשהגיע זמנה והתגייס לצבא היא סירבה וישבה בכלא על זה (ואני הייתי גאה בה על זה, אולי כי גם אני ישבתי בכלא מאותה סיבה לפני 40 שנה) כשהשתחררה הלכה ללמוד ערבית אבל לא היה לה כל כך איפה לתרגל וליישם את הלימודים, ואז היא באה לעבוד בקייטנה הקיץ בעין בוסתן, יחד איתי , ויחד עשינו תאטרון בובות עם " דירה להשכיר" כמובן... אני סיפרתי בעברית והיא תרגמה סימולטנית לערבית.זה היה מרגש עבור שנינו, מעיין סגירת מעגל של 15 שנה... גם ילדה ערביה שהייתה בגן הראשון, מורן, התחתנה לפני שבועיים, ממש ברחוב של הגן... איך שהימים עוברים... הבוקר יצאתי לטיול והגעתי למגרש משחקים, פגשתי שם אבא וילד מהפעוטון בחילף. הבוקר היה היום השני של חג ראש השנה, ושאלתי את האבא אם הוא מכיר את השיר" שני אורחים לי בחלון" וסיפרתי לו שכשפתחנו את הגן היה חג ראש השנה ורצינו שיר בערבית שיתאים לחג, ואז עולה, הגננת שהייתה אז, ואמיר כתבו את השיר" חממה ביידה"... ואז , הבוקר, שרתי ורקדתי את השיר נזה בערבית במגרש משחקים... והבן שלו בן שנתיים וחצי הכיר את השיר .. זה היה מחזה סוריאליסטי... וכשהלכתי הבייתה פגשתי בחור ערבי על הספסל הציבורי שאמר לי שהוא מתחתן ואולי אני מוכן לבוא לשיר לו בחתונה... ואז הוא התחיל לשיר לי על" חממה ביידה" בערבית, שיר שאני לא מכיר, לא את המילים ולא את המנגינה... אז הצעתי לו שישיר בעצמו בחתונה שלו, הוא שר יפה... 

Gidi Heiman

 Our 4.5-year-old daughter Aviv started Dalia Garden this year. My partner Tal and I grew up in a very right-wing house that has remained that way to this day and we made it all the way alone to the other side. The side that believes in peace and coexistence. When we see Aviv in kindergarten, wrapped in good eyes, loving words and empowerment from the kindergarteners and the children around her, we know we are in the right place. When Aviv hears the Arabic language, tries to sing and speak at home, and reads her dolls in Arabic words, we know that the language will sit in her heart as a language of love, of poetry of closeness. Thus we bypassed the pit of enmity around which we grew up and whose voices emanated from it constantly. We are only a few days in kindergarten, but it is already clear that there is something very, very special here that almost a miracle belongs to and needs to be invested in and infused more and more power and ability to create better people closer whose hearts know much better the closeness, warmth, and joy of co-creation. Than the many other voices that encourage division, alienation, and fear. 

A few words about Ein Bustan / Adi Berkowitz and Tal Gazit

 I am now 15. I have become young. I must speak the Hebrew language because we live in a mixed country between Arabs and Jews. I studied at the Ein Bustan kindergarten, which is a joint kindergarten for Arabs and Jews. I enjoyed being part of the kindergarten where the Arab children and the Jewish children mix together. Now I am the girl with the best Hebrew, and thanks to the fact that I speak Hebrew well, I took many courses in Hebrew and participated in a conservative in Hebrew. As for the tours and activities we were most, as we used to collect firewood, bake bread, wander through the woods to explore landscapes with the gardeners. I recommend young children to study in a joint kindergarten between Arabs and Jews which is the kindergarten of Ein Bustan. My experience in kindergarten was wonderful, these were some of the best days for me. 

Ryan, a kindergarten graduate

 I chose to volunteer at Ein Bustan because in my eyes the only way to create a good reality of peace, love and cooperation between Arabs and Jews and between all people in general is through the education of our children. Education from a young age for respect, caring, equality, cooperation and love for the world and for everyone. Once all the children learn what they are learning at Ein Bustan we will all live a life of joy, equality, and peace. 

Dali, volunteered at the association

 My beginning in Ein Bustan was in national service. I did not think I would go on to learn all these things: I learned responsibility and how to keep everyone's love. I feel like I'm in my family in Ein Bustan and now that I'm a mom, I'm learning more and more. There is so much love in the association, love between everyone, between the families and the staff. I'm happy because I belong to this community because community members actually call for peace and love ️ 

Asylum, National Service

 The experience I had in Ein Bustan is of a great world of support, love, strength and warmth. This kindergarten has contributed a lot to me as a student. Made me build a strong personality, and gave me the strength to express my opinion in a unique way that not everyone can. I won a lot of friendships from kindergarten and kept a circle of friends, who are still with me to this day. I really really recommend to any parent who wants to open up a better future for their child, to send the child to such a loving kindergarten. 

Karin, a graduate of the kindergarten (now 18 years old)

 Itamar especially remembers the trip to distribute the parcels in the village on Purim. For us, too, it was a special and exciting moment, to see the kindergarten give something to the community, and the children walk disguised hand in hand, leaving the protected space of the kindergarten, getting to know their surroundings for its smells and atmosphere, and their welcoming neighbors. The most beautiful encounter between a Jewish custom of giving, and an Arab custom of hospitality 

Michal and Amir

 עבדתי בגן עין אלבוסתאן 4 שנים וגם היתי אמא לילדה מדהימה שזכתה להיום בגן נפלא עם צוות מדהים ותומך ועוזר. בתקופה הזאת רכשתי ניסיון גדול מהצוות .. מקום טוב ויפה מסודר .. קהילה תומכת מקשיבה מקבלים האחר באהבה עוזרים מקשיבים הכל למען הילדים גן כמו גן עדן 

Renin

 I am Aida Awad Matmara, a Waldorf teacher for 17 years in Shefar'am and also an Arabic teacher at Matzuva for a few years. I met Ein Bustan more than ten months ago through observation and personal learning I love and appreciate and it connects to me from the inside - the kids, the parents, the educational staff and the management. I was very happy to be a part of many meetings and parties and trips with the Ein and Lustan community. I also accompanied the sweet teacher and soul. For five years we worked together on how to combine the goals of Waldorf education with the goals of the Ministry of Education. I am proud of the friendships with Gal and her father. Our thoughts and experiences full of life and joy and happiness together I believe this is what will bring peace of mind and peace in the world. My two grandchildren were one in kindergarten and one in daycare they enjoyed and developed great. My daughter Renin worked as a kindergarten teacher and she was very bastardized. I believe this is the way together and wish Ein Albustan to continue on his good path. 

Aida

 Ein Bastan is our second home to Nai, before school we met in kindergarten we thought it was a meeting as we are used to and then the wonderful thing happened that the parents are an integral part of the staff we cleaned we arranged we parents together with our children the kindergarten, it just gave the child a huge confidence Before starting school clear and order parents are partners and can help and support non-spectators from the side, it is important to note a transformer in her first year of kindergarten. 

Amira and Ahmad Gadir